נינטנדו גיימקיוב
 | |
 | |
| יצרן | נינטנדו |
|---|---|
| סוג | קונסולת משחקים |
| דור | הדור השישי |
| יצא לראשונה |
14 בספטמבר 2001 (יפן) 18 בנובמבר 2001 (אמריקה הצפונית) 3 במאי 2002 (אירופה) 17 במאי 2002 (אוסטרליה) |
| הפסקת הייצור | 2007 |
| מעבד | IBM PowerPC "Gekko", 485 MHz |
| מעבד גרפי | ATI/Nintendo "Flipper", 162 MHz |
| מדיה | Nintendo GameCube Game Disc |
| אחסון | כרטיסי זיכרון חיצוניים |
| בקרים | שלט גיימקיוב, WaveBird |
| קישוריות | מודם 56K ומתאם פס רחב כאביזרים חיצוניים |
| יחידות שנמכרו | 21.74 מיליון |
| המשחק הנמכר ביותר | Super Smash Bros. Melee |
| מודל קודם | נינטנדו 64 |
| מודל אחריו | Wii |
נינטנדו גיימקיוב (באנגלית: Nintendo GameCube) היא קונסולת משחקים ביתית שפותחה ויוצרה על ידי נינטנדו. היא הושקה ביפן ב־14 בספטמבר 2001 ובאמריקה הצפונית ב־18 בנובמבר באותה שנה, ובאירופה ב־3 במאי 2002.[1][2] הגיימקיוב הייתה יורשתה של נינטנדו 64, והתחרתה במסגרת הדור השישי של קונסולות המשחקים ב־פלייסטיישן 2 של סוני וב־Xbox של מיקרוסופט.
הגיימקיוב הייתה הקונסולה הביתית הראשונה של נינטנדו שהשתמשה בדיסקים אופטיים כאמצעי ההפצה העיקרי של משחקיה, לאחר שהקונסולות הביתיות הקודמות של החברה השתמשו במחסניות. הקונסולה השתמשה בדיסקים ייעודיים בקוטר של כ־8 ס"מ ובקיבולת של כ־1.5 גיגה־בייט.[3]
בסך הכול נמכרו ברחבי העולם 21.74 מיליון יחידות של הקונסולה ו־208.58 מיליון עותקי משחקים עבורה.[4] יורשתה, ה־Wii, הושקה בשנת 2006.
פיתוח והשקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוחה של הקונסולה החל בסוף שנות ה־90 תחת שם הקוד Dolphin. במאי 1999 הכריזו נינטנדו ו־IBM על שיתוף פעולה שבמסגרתו תכננה IBM מעבד מותאם אישית המבוסס על ארכיטקטורת PowerPC, שקיבל את שם הקוד "Gekko". חברת ArtX הייתה אחראית לפיתוח הטכנולוגיה הגרפית של המערכת.[5]
ArtX נרכשה בשנת 2000 על ידי חברת ATI Technologies, בזמן שעבדה על המעבד הגרפי של הקונסולה, שנודע בשם "Flipper".[6] נינטנדו שיתפה פעולה גם עם חברת Matsushita, חברת האם של פנסוניק, בפיתוח טכנולוגיית הכונן האופטי של המערכת.[1]
באוגוסט 2000 חשפה נינטנדו את שמה הסופי של הקונסולה, Nintendo GameCube, ואת עיצובה.[7]
הגיימקיוב הושקה ביפן ב־14 בספטמבר 2001 ובאמריקה הצפונית ב־18 בנובמבר. בין משחקי ההשקה בצפון אמריקה היו Luigi's Mansion, Wave Race: Blue Storm ו־Star Wars Rogue Squadron II: Rogue Leader. עד סוף 2001 שלחה נינטנדו כ־2.7 מיליון קונסולות לשווקים ביפן ובאמריקה הצפונית.[1][8]
באירופה הושקה הקונסולה ב־3 במאי 2002. לקראת ההשקה הקצתה נינטנדו כמיליון יחידות לשוק האירופי, ולצד הקונסולה הוצעו כ־20 משחקים.[2]
חומרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגיימקיוב מבוססת על מעבד Gekko מתוצרת IBM, המבוסס על ארכיטקטורת PowerPC ופועל בתדר של 485 MHz. המעבד כולל 32 קילובייט של זיכרון מטמון להוראות, 32 קילובייט לנתונים ו־256 קילובייט של זיכרון מטמון ברמה השנייה.[9]
עיבוד הגרפיקה מבוצע באמצעות השבב Flipper, שתוכנן עבור נינטנדו על ידי ArtX ופועל בתדר של 162 MHz. השבב כולל זיכרון מובנה עבור חוצץ התמונה ומטמון הטקסטורות ותומך, בין היתר, במיפוי בליטות, מיפוי סביבה, סינון דו־ליניארי ותלת־ליניארי והחלקת קצוות.[9]
המערכת כוללת 24 מגה־בייט של זיכרון 1T-SRAM המשמש כזיכרון הראשי וכן 16 מגה־בייט של DRAM, ובסך הכול 40 מגה־בייט של זיכרון מערכת. בחזית הקונסולה נמצאים ארבעה חיבורים לבקרים ושני חריצים לכרטיסי זיכרון.[9]
מדיה ואחסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחקי הקונסולה הופצו על גבי Nintendo GameCube Game Disc, דיסק אופטי ייעודי בקוטר של כ־8 ס"מ ובקיבולת של כ־1.5 גיגה־בייט, המבוסס על טכנולוגיית דיסקים אופטיים של Matsushita.[9]
בניגוד ל־פלייסטיישן 2 ול־Xbox, דגם הגיימקיוב הרגיל לא כלל אפשרות לניגון סרטי DVD. פנסוניק הוציאה ביפן דגם מורשה בשם Panasonic Q, ששילב תאימות למשחקי גיימקיוב עם נגן DVD.[10]
הקונסולה אינה כוללת אחסון פנימי המיועד לשמירות משחק, ונתוני השמירה נשמרים בכרטיסי זיכרון חיצוניים המתחברים לאחד משני החריצים בחזית המכשיר. נינטנדו שיווקה מספר כרטיסי זיכרון, ובהם Memory Card 59 ו־Memory Card 251.[11]
בקרים ואביזרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבקר הסטנדרטי של הגיימקיוב כולל שני מוטות אנלוגיים, משטח כיוונים, ארבעה לחצני פעולה ושני הדקים אנלוגיים. הקונסולה כוללת ארבעה חיבורים לבקרים ומאפשרת משחק מקומי של עד ארבעה שחקנים במשחקים התומכים בכך.[3][11]
נינטנדו הוציאה גם את WaveBird Wireless Controller, בקר אלחוטי המשתמש בגלי רדיו ומתחבר לקונסולה באמצעות מקלט המחובר לאחד מחיבורי הבקרים. טווח הפעולה הרשמי שלו הוא עד כשישה מטרים.[11]
באמצעות כבל ייעודי ניתן לחבר לקונסולה Game Boy Advance. משחקים שתמכו בחיבור יכלו להעביר מידע בין שתי המערכות, לפתוח תוכן נוסף או להשתמש במסך ה־Game Boy Advance כמסך נוסף או כאמצעי שליטה.[11]
אביזר נוסף, Game Boy Player, מתחבר לחלקה התחתון של הקונסולה ומאפשר להפעיל על גבי הטלוויזיה משחקים ל־גיים בוי, Game Boy Color ו־Game Boy Advance באמצעות בקר גיימקיוב או Game Boy Advance.[11] האביזר יצא באמריקה הצפונית ביוני 2003.[12]
קישוריות ורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגיימקיוב לא נכלל חיבור רשת מובנה, אך נינטנדו שיווקה עבורה Modem Adapter לחיבור 56K ו־Broadband Adapter לחיבור לרשת בפס רחב. שני האביזרים התחברו ל־Serial Port 1 שבתחתית הקונסולה ואפשרו למשחקים שתמכו בכך להתחבר לרשת.[11]
מספר קטן של משחקים תמך במשחק מקוון באמצעות המתאמים, ובהם Phantasy Star Online Episode I & II. מתאם הפס הרחב שימש גם לחיבור מספר קונסולות ברשת מקומית; לדוגמה, Mario Kart: Double Dash!! מאפשר לחבר מספר מערכות למשחק מרובה משתתפים על גבי כמה מסכים.[3]
משחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגיימקיוב יצאו משחקים מסדרות מרכזיות של נינטנדו, ובהם Super Smash Bros. Melee, Super Mario Sunshine, The Legend of Zelda: The Wind Waker, Mario Kart: Double Dash!!, Metroid Prime, Luigi's Mansion, Animal Crossing ו־Pikmin.
לצד משחקיה של נינטנדו יצאו לקונסולה משחקים רבים מחברות צד שלישי. בין המשחקים הבולטים היה Resident Evil 4 של Capcom, שיצא לראשונה לגיימקיוב בשנת 2005 לפני שהותאם לפלטפורמות נוספות.
Super Smash Bros. Melee היה המשחק הנמכר ביותר עבור הקונסולה, עם מכירות של יותר משבעה מיליון עותקים.[13]
קבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם השקתה זכתה הגיימקיוב לתגובות חיוביות על ממדיה הקומפקטיים, מחירה וספריית המשחקים שלה, לצד ביקורת על מראה שנתפס כילדותי ועל היעדר תכונות מולטימדיה שהציעו חלק מהמתחרות. לקראת ההשקה האירופית כתב הגרדיאן כי ממדיה הקטנים של הקונסולה היו יתרון לעומת ה־Xbox הגדול יותר, אך ציין כי עיצובה גרם לה להיראות יותר כצעצוע. העיתון שיבח את מבחר המשחקים בהשקה ואת התמיכה מצד חברות צד שלישי, אך ציין כי מפרטה הטכני לא השתווה לזה של ה־Xbox.[14]
הבחירה להתמקד במשחקים ולא בתכונות נוספות בידלה את הגיימקיוב מהפלייסטיישן 2 ומה־Xbox, שכללו יכולות מולטימדיה נרחבות יותר. בעת השקת הקונסולה תוארה הגישה של נינטנדו ככזו המדגישה מחיר נמוך, משחקים וקישוריות ל־Game Boy Advance במקום שימוש בקונסולה כמרכז בידור ביתי.[15]
בסקירות מאוחרות יותר זכתה החומרה להערכה רבה יותר. בשנת 2006 תיאר אתר Ars Technica את הגיימקיוב כמערכת קטנה וזולה לייצור שסיפקה ביצועים תחרותיים ביחס למתחרותיה, ושיבח את האיזון בין עוצמת החומרה, ממדי הקונסולה ומחיר ההשקה.[16] בדיעבד זכתה הקונסולה גם להערכה בזכות ספריית המשחקים שלה ועיצובה הייחודי; בסקירה לציון 20 שנה להשקתה תיאר Nintendo Life את ספריית התוכנה שלה כאחת מנקודות החוזק המרכזיות של המערכת.[17]
מכירות וסיום חיי הקונסולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשבוע הראשון לאחר השקתה באמריקה הצפונית נמכרו לצרכנים יותר מחצי מיליון יחידות גיימקיוב.[18]
בספטמבר 2003 הורידה נינטנדו את מחיר הקונסולה בארצות הברית ל־99.99 דולר, כחלק ממאמץ להגדיל את מכירותיה לקראת תקופת החגים.[19]
בסך הכול נמכרו 21.74 מיליון יחידות גיימקיוב ברחבי העולם, לצד 208.58 מיליון עותקי תוכנה. מכירות החומרה היו נמוכות מאלו של קודמתה, הנינטנדו 64, שמכרה 32.93 מיליון יחידות.[4]
מבחינה מסחרית, הגיימקיוב לא הצליחה להשתוות למתחרה המרכזית שלה, הפלייסטיישן 2, שמכירותיה היו גבוהות בהרבה. מכירות הגיימקיוב היו גם נמוכות מאלו של קודמתה, הנינטנדו 64. עם זאת, הקונסולה זכתה לשבחים על חלק ניכר מספריית המשחקים שלה, ובשנים שלאחר סיום חייה המסחריים זכתה להערכה מחודשת בקרב מבקרים ושחקנים.[4][17]
בנובמבר 2006 השיקה נינטנדו את Wii, יורשתה של הגיימקיוב. הדגם המקורי של ה־Wii, RVL-001, כולל חיבורים לבקרי גיימקיוב ולכרטיסי הזיכרון שלה ותומך במשחקי גיימקיוב; תכונות אלה הוסרו מדגמים מאוחרים יותר של ה־Wii.[20]
בפברואר 2007 מסרה נינטנדו של אמריקה כי היא אינה מייצרת עוד יחידות גיימקיוב חדשות, וכי המלאי הקיים ימשיך להימכר.[21]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נינטנדו גיימקיוב (ביפנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 Nintendo History, באתר Nintendo.
- 1 2 GameCube European launch details, באתר GameSpot.
- 1 2 3 Nintendo GameCube, באתר Nintendo.
- 1 2 3 Dedicated Video Game Sales Units, באתר Nintendo.
- ↑ IBM to Power Nintendo, באתר Wired, 12 במאי 1999.
- ↑ ATI acquires ArtX in graphics merger, באתר EE Times, 17 בפברואר 2000.
- ↑ Nintendo's GameCube Unveiled, באתר GameSpot, 25 באוגוסט 2000.
- ↑ Nintendo pushes back GameCube launch, באתר GameSpot, 23 באוגוסט 2001.
- 1 2 3 4 Technical Details – Nintendo GameCube, באתר Nintendo.
- ↑ Panasonic won't release its GameCube-DVD hybrid in the US, באתר GameSpot.
- 1 2 3 4 5 6 Nintendo GameCube Accessories, באתר Nintendo.
- ↑ Game Boy Player now available, באתר GameSpot, 23 ביוני 2003.
- ↑ Super Smash Bros. Ultimate Becomes The Best-Selling Entry In The Series, באתר Nintendo Life, 1 בנובמבר 2019.
- ↑ Variety poses a giant threat, באתר The Guardian, 1 במאי 2002.
- ↑ Nintendo behind the game, באתר The Guardian, 23 באוגוסט 2001.
- ↑ Next Generation, באתר Ars Technica, 2006.
- 1 2 Hardware Classics: Nintendo GameCube, באתר Nintendo Life, 14 בספטמבר 2021.
- ↑ Nintendo outsells the competition with GameCube launch, באתר GameSpot, 29 בנובמבר 2001.
- ↑ GameCube now $99, באתר Nintendo World Report, 24 בספטמבר 2003.
- ↑ What Is the Difference between the Models of Wii Consoles?, באתר Nintendo Support.
- ↑ Nintendo officially pulls plug on GameCube?, באתר GameSpot, 22 בפברואר 2007.
| קונסולות תקופת הדור השישי | |
|---|---|
|
| נינטנדו | ||
|---|---|---|
| קונסולות נייחות | Color TV Game • Nintendo Entertainment System • Super Nintendo Entertainment System • נינטנדו 64 • נינטנדו גיימקיוב • Wii • Wii U • נינטנדו סוויץ' • נינטנדו סוויץ' 2 |  |
| קונסולות ניידות | Game & Watch • וירטואל בוי • גיים בוי • גיים בוי קולור • גיים בוי אדוונס • נינטנדו DS • נינטנדו 3DS | |
| סדרות דגל | סופר מריו • האגדה של זלדה • פוקימון • מטרויד • דונקי קונג • קירבי • Star Fox • יושי • ספלטון • F-Zero • קיד איקרוס | |
| אנשי מפתח בחברה | שיגרו מיאמוטו • סאטורו איווטה • סטושי טג'ירי • יושיהירו מורי | |
| שונות | Super NES Classic Edition • NES Classic Edition • Mii • דליפת המידע של נינטנדו • Game Freak • אמיבו | |