נבחרת פינלנד בהוקי קרח

מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
אליפויות עולם
גביע קנדה
גביע העולם

נבחרת פינלנד בהוקי קרח
Suomen jääkiekkomaajoukkue
מידע כללי
כינוי	האריות
התאחדות	התאחדות ההוקי הפינית
השתייכות	IIHF
מאמן	אנטי פנאנן
המבקיע המצטיין (נקודות)	ריימו הלמינן (207)
המבקיע המצטיין (שערים)	לאסה אוקסנן (71)
קפטן	אלכסנדר ברקוב
שיאן ההופעות	ריימו הלמינן (331)
משחקים היסטוריים
	משחק בינלאומי ראשון; פינלנד 8:1 שוודיה; (הלסינקי, פינלנד; 29 בינואר 1928)
	הניצחון הכי גדול; פינלנד 1:20 נורווגיה; (המנלינה, פינלנד; 12 במרץ 1947)
	ההפסד הכי גדול; קנדה 0:24 פינלנד; (אוסלו, נורווגיה; 3 במרץ 1958)
הישג שיא באולימפיאדה	זכייה (2022)
הישג שיא בגביע קנדה	מקום 3 (1991)
	אליפות העולם
הופעות	71 (הראשונה ב-1939)
ההישג הטוב ביותר	זכייה (5 פעמים)
	גביע העולם
הופעות	4 (הראשונה ב-1996)
ההישג הטוב ביותר	מקום שני (2004)

נבחרת פינלנד בהוקי קרח לגברים (בפינית: Suomen jääkiekkomaajoukkue), או Leijonat / Lejonen (האריות בפינית ושוודית), מייצגת את פינלנד ומנוהלת על ידי התאחדות ההוקי קרח הפינית. הנבחרת מכהנת כאלופת העולם הנוכחית, לאחר אליפות העולם 2026.

נבחרת פינלנד נחשבת לאחת משש הנבחרות החזקות ביותר בתחום ההוקי קרח, יחד עם קנדה, ארצות הברית, צ'כיה, רוסיה ושוודיה.

הנבחרת זכתה חמש פעמים באליפות העולם בהוקי קרח (1995, 2011, 2019, 2022 ו-2026) ופעם אחת במדליית זהב אולימפית (בייג'ינג 2022). היא זכתה בגביע קנדה במדליית ארד ב-1991 ובגביע העולם זכתה במדליית כסף ב-2004.

הדירוג של נבחרת פינלנד ברשימת הדירוג של IIHF לנבחרות הוקי קרח של גברים, הוא המקום ה-4 בעולם, נכון לשנת 3 ביוני 2026, עלייה של 2 מקומות לעומת דירוג קודם.^[1]

היסטוריה

שנים ראשונות: יובל אפור ובנייה מתונה

נבחרת פינלנד הופיעה לראשונה בזירה הבינלאומית באליפות העולם בשנת 1939. היא סיימה במקום האחרון במשותף עם יוגוסלביה. מלחמת העולם השנייה גרמה להשעיית ההופעות על הבימה העולמית עד 1947. שנתיים מאוחר יותר, השתתפה פינלנד באליפות העולם ב-1949 שהתקיימה בשוודיה וסיימה במקום השביעי. הופעתה הראשונה באולימפיאדה אירעה באולימפיאדת אוסלו (1952).

במשך שנות ה-50 וה-60 נאבקה פינלנד בין הנבחרות הטובות ביותר דאז, בניסיון לעלות לחצי הגמר, הן באליפויות העולם והן באולימפיאדות, אך לשווא. ברוב הפעמים סיימה הנבחרת במקום החמישי עד השביעי. יוצאות דופן היו אליפויות העולם ב-1957 וב-1962, בהן עלתה הנבחרת לחצי הגמר וסיימה ללא מדליה, במקום הרביעי.

אמנם כבר בשנות ה-60, נחשבה הנבחרת לאחת החזקות בעולם ואף נכנסה כחברה בקבוצה הבלתי רשמית "שש הגדולות", אך עוד נכונה לה דרך קשה וארוכה - מהלכה יובל שנים, עד ההעפלה לפסגת הנבחרות וקטיפת המדליות.

שנות השבעים

לאחר עשרים שנות חספוס בבמה העולמית, הנבחרת ראתה התקדמות יציבה מתחילת ועד אמצע שנות ה-70. מ-1970, סיימה הנבחרת במקום הרביעי שש שנים ברציפות. בנוסף, בפעם הראשונה בתולדותיה, סיימה הנבחרת במקום הרביעי באולימפיאדה, באולימפיאדת אינסברוק (1976). בכך הורם קרנה מאוד בעיני העולם, אך פעם אחת הייתה לנבחרת הזדמנות לעשות היסטוריה ולעלות לצמרת.

במהלך אליפות העולם ב-1974, הושעו שני שחקנים בגין צריכת סמים. הראשון, השוודי אולף נילסון והשני, הפיני סטיג וצל נכשלו בבדיקת סמים והתברר שהשניים השתמשו באפדרין. בכך חרצו את גורלם והושעו לשארית הטורניר. נילסון נכשל בבדיקה לאחר משחק נגד פולין, בו נבחרתו ניצחה 4:1. כתוצאה מכך, המשחק למפרע נפסק לטובת פולין 5:0 בניצחון טכני. כמוהו, גם וצל נכשל בבדיקה לאחר משחק עם פינלנד שניצחה את צ'כוסלובקיה 5:2, וגם במשחק זה זוכתה צ'כוסלובקיה עם ניצחון טכני של 5:0. תאורטית, פינלנד יכלה להביס את צ'כוסלובקיה פעם נוספת ובכך הייתה זוכה במדליה הראשונה שלה, אילולי הנקודות שאיבדה באותו הפסד טכני.

גם במהדורה הראשונה של גביע קנדה בשנת 1976, נכנסה פינלנד לטורניר בתור נבחרת המוערכת כחלשה ולא תחרותית. הציפיות לא אכזבו ופינלנד סיימה במקום האחרון, לאחר ניצחון בודד וארבע תבוסות רציניות.

שנות השמונים

מאמצע שנות ה-70, חזרה הנבחרת לסורה ונוצחה באליפויות העולם ברבע הגמר. בכל זאת, התוצאות באולימפיאדה היו יותר מעודדות ופינלנד סיימה שוב במקום הרביעי באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980). אמנם נתקלה הנבחרת בהזדמנות שנייה לזכות במדליה היסטורית במהלך אליפות העולם ב-1986. פינלנד הובילה 4:2 בדקה האחרונה במשחק במהלך סבב הגמר מול שוודיה. אך באותה דקה מכריעה, צמצם אנדש "מסקן" קולסון את הובלת הפינים לשער בודד ולאחר מכן הצליח להשוות באמצעות טעות מצד פינלנד. המשחק הסתיים בתיקו וההשלכות לכך היו שפינלנד סיימה בפעם התשיעית בתולדותיה במקום הרביעי בטורניר, ללא כל מדליה.

לאורך שלוש מהדורות גביע קנדה שהתקיימו בין 1981 ל-1987, סיימה הנבחרת במקום השישי והאחרון, למעט גביע קנדה 1984 שבה כלל לא השתתפה, עקב התוצאות באליפות העולם 1983 שבה סיימה במקום החמישי.

סוף שנות ה-80 ושנות ה-90: מדליות היסטוריות והתבססות בצמרת

שינוי החל להופיע במעמדה של הנבחרת בסיום שנות השמונים. לאחר השתתפות בשמונה אולימפיאדות, תקופה הנפרסת על פני 35 שנים, בהן פינלנד התנודדה בין המקום הרביעי עד השביעי, במהלך אולימפיאדת קלגרי (1988) זכתה הנבחרת במדליה הראשונה שלה בכלל ובמדליית הכסף הנכספת והראשונה שלה בפרט. בעוד שהראתה שינוי לטובה באולימפיאדה, באליפות העולם פינלנד המשיכה לדשדש במקומות כמו מקום חמישי ושישי במשך שלוש שנים נוספות.

לגביע קנדה 1991, שהיה המהדורה האחרונה של גביע קנדה, שלחה פינלנד נבחרת מצוידת בשחקנים נודעים מה-NHL ומהליגה הפינית העילית כגון המגינים טפו נומינן, יורקי לומה וטימו יוטילה והחלוצים כריסטיאן רוטו, אסה טיקנן, ריימו סומנן וטמו סלאנה, שלימים הפך לאחד מגדולי שחקני פינלנד ב-NHL ובזירה הבינלאומית. יארי קורי שהספיק לזכות בחמישה גביעי סטנלי במדי אדמונטון אוילרס, שימש כקפטן הנבחרת.

בשלב ההדחה, פינלנד פגשה תחילה את קנדה. זו האחרונה, הייתה מועדפת לזכייה בגביע עקב שחקניה המוצלחים, כדוגמת החלוצים ויין גרצקי ומרק מסיה והמגינים פול קופי ולארי מרפי. בפועל, הנבחרת הפתיעה והמשחק הסתיים בשוויון 2:2. במשחק הבא שרדה מול צ'כוסלובקיה בהצלחה 1:0, אך כשלה במשחק השלישי מול ברית המועצות בהפסד צורב 6:1. במשחק הבא ניצחה את יריבתה שוודיה 3:1 ובמשחק האחרון הפסידה בתוצאה קרובה, 4:3 לארצות הברית העדיפה. בכך סיימה פינלנד במקום השלישי עם מאזן של שני ניצחונות, שוויון בודד ושני הפסדים.

בחצי הגמר נפגשה שוב מול יריבתה החזקה, נבחרת ארצות הברית. הפעם לא הותירו האמריקאים כל סיכוי והמשחק נגמר 7:3 לטובת ארצות הברית. היות שבמשחק המקביל הפסידה שוודיה לקנדה וסיימה בשוויון עם הנבחרת בניקוד, שובר השוויון היה העימות הישיר של הנבחרות בשלב ההדחה ופינלנד אוטומטית סיימה במקום השלישי בטורניר.

1992: אולימפיאדת אלברוויל ואליפות העולם

בסגל הנבחרת באולימפיאדת אלברוויל (1992) נמנו החלוצים הנודעים טמו סלאנה וריימו הלמינן והמגן טימו יוטילה. במשחק הראשון גברה על גרמניה 5:1 ובמשחק השני הביסה את פולין 9:1. במשחקים הבאים המתינו לה נבחרות חזקות יותר, כדוגמת ארצות הברית שניצחה אותה 4:1 ושוודיה שסיכמה שוויון 2:2. במשחק האחרון ניצחה את איטליה 5:3 וסיימה במקום השלישי בביתה עם מאזן של שלושה ניצחונות, שוויון והפסד.

בתקופת האולימפיאדה ברית המועצות שהתפרקה הפכה זמנית לחבר המדינות וזו שלחה נבחרת המייצגת אותה כתחליף לנבחרת ברית המועצות. רשמית, נחשבה הנבחרת לחדשה ובעלת שם חדש; בפועל הייתה זאת נבחרת ברית המועצות החזקה העמוסה בשלל כוכביה, כשהיא מסיימת במקום הראשון בשלב הבתים עם מרב השערים (32) ועם ממוצע של 6.4 שערים למשחק. את הנבחרת הזאת פגשה פינלנד ברבע הגמר. המשחק הסתיים כמצופה – 6:1 לרעת פינלנד. לאחר משחקי המיקומים הסופיים, פינלנד מצאה את עצמה במקום השביעי בסיום האולימפיאדה.

בסגל של אליפות העולם 1992 הופיע שוב המגן טימו יוטילה, שהיה מבין חמישה שחקנים נוספים מנבחרתו שהובילו בניקוד במהלך האליפות. הפעם הנבחרת התעלתה על עצמה כשהביסה את כל הנבחרות בביתה: את גרמניה 6:3 ואת פולין 11:2. ניצחון 6:1 על ארצות הברית, 3:1 על שוודיה ואת איטליה הביסה 6:1. הנבחרת סיימה במאזן מקסימלי עם חמישה ניצחונות בחמישה משחקים ועם מרב השערים (32) בשלב הבתים.

בעוד שבשלב הבתים סיימה הנבחרת עם תוצאות גבוהות והתקדמה בקצב מסחרר מניצחון אחד למשנהו, בשלבים הבאים הלכה והתקשתה להביס את יריבותיה. ברבע הגמר התמודדה מול קנדה ולבסוף ניצחה אותה 4:3. בחצי הגמר נפגשה מול נבחרת צ'כוסלובקיה, שהייתה זו הפעם האחרונה שהשתתפה בתחרויות בינלאומיות לפני שצ'כוסלובקיה התפרקה. זו מיאנה להפסיד כאשר המשחק הסתיים בתיקו 2:2 ונכנס להארכה. אף שער לא הובקע והנבחרות התמודדו בדו-קרב חבטות עונשין, עד לניצחונה של הנבחרת על צ'כוסלובקיה.

בגמר פגשה הנבחרת בשוודיה שנוצחה על ידה בשלב הבתים. לרוע מזלה של פינלנד, הנבחרת שפגשה בתחילת הטורניר לא הייתה אותה הנבחרת שפגשה בסיום הטורניר. בעוד שפינלנד הצליחה בתחילת הטורניר מעל ומעבר למשוער, אך בשלבים המתקדמים דעך כוחה – שוודיה לעומתה, החלה רע מאוד את הטורניר כשסיימה במקום הרביעי והאחרון בביתה כדי לעלות לרבע הגמר, אך במהלך הסבבים הבאים הראתה סימני התאוששות מפליאים כשהביסה את יריבותיה, כאשר בכל משחק כבשה יותר שערים מהמשחק הקודם.

המשחק כצפוי הסתיים 5:2 לטובת שוודיה, כאשר זו משלימה את תנופתה החזקה וזוכה במדליית הזהב, בעוד יריבתה מסיימת בדעיכה ומסתפקת במדליית הכסף הראשונה שלה באליפות העולם. בכל זאת, עצם העובדה שפינלנד העפילה לראשונה בתולדותיה לגמר אליפות העולם, הייתה הפתעה גמורה עבור פינים רבים שזכרו את תוצאותיה הבינוניות באולימפיאדה באותה שנה.

אולימפיאדת לילהאמר

שנתיים מאוחר יותר, לאולימפיאדת לילהאמר (1994) הגיעה הנבחרת עם טובי שחקניה באותה תקופה, כדוגמת המגן טימו יוטילה והחלוץ ריימו הלמינן, שלימים הפך לשיאן ההופעות בנבחרת פינלנד ולמבקיע הגדול בתולדותיה. בנוסף השתתפו החלוצים הצעירים סמי קפנן וסאקו קויבו, לימים כל השחקנים הללו שימשו בתפקיד הקפטן והובילו את הנבחרת לזכיות נוספות; בין היתר זכייתה הראשונה של הנבחרת במדליית זהב. הסגל אכן עשה את שלו והנבחרת קצרה ניצחונות בלבד במשך חמשת המשחקים בסבב המוקדמות. בכך ניצבה פינלנד בראש הבית הראשון.

ברבע הגמר התמודדה מול ארצות הברית וניצחה באופן משכנע 6:1. בחצי הגמר התמודדה מול קנדה והפסידה 5:3. במשחק על מדליית הארד שיחקה פינלנד מול רוסיה שהראתה יכולת חלשה במהלך הטורניר ואף נוצחה בידי פינלנד 5:0 בסבב המוקדם. פינלנד לא אכזבה והביסה את רוסיה שוב בתוצאה דומה 4:0 וזכתה במדליית הארד האולימפית הראשונה שלה.

אליפויות העולם 1994 ו-1995

מספר חודשים לאחר מכן, התמודדה הנבחרת באליפות העולם. בתחילה בשלב הבתים, שיחקה מול צ'כיה והמשחק הסתיים בשוויון 4:4. במשחק הבא, התמודדה מול שוודיה וניצחה 5:3. לאחר מכן, שיחקה מול נבחרות חלשות יותר וכך הלכה מחיל אל חיל: ניצחונות מוחצים מול נורווגיה 5:1 וצרפת 8:1; ולסיום, אפילו הצליחה להביס את ארצות הברית בניצחון משפיל 7:2. כך עם ארבעה ניצחונות ושוויון בודד, סיימה הנבחרת בראש הבית שלה.

לרבע הגמר הגיעה פינלנד עם יתרון גדול, כששיחקה מול הנבחרת במקום האחרון בבית שלה – נבחרת אוסטריה. כל שנותר לפינלנד, הוא לקצור את פירותיה ואכן המשחק נגמר 10:0 לטובתה. גם בחצי הגמר, פגשה פינלנד את ארצות הברית שהובסה על ידה מוקדם בטורניר והפעם אף שיפרה את התוצאות – 8:0 לטובתה וכך, תוך שנתיים בלבד עלתה שוב למשחק הגמר באליפות העולם.

במשחק הגמר נפגשה עם אלופת הבית הראשון, נבחרת קנדה. המשחק היה צמוד ביותר, כשנגמר בשוויון 1:1 ונכנס להארכה. ההארכה הסתיימה ללא הבקעת שער וכך הגיע המשחק לדו-קרב חבטות עונשין, כאשר קנדה מנצחת ופינלנד מתנחמת במדליית הכסף.

לאליפות העולם 1995 שלחה פינלנד שחקנים בולטים שהספיקו לזכות במספר מדליות במדי הנבחרת, כדוגמת הקפטן טימו יוטילה והחלוצים סאקו קויבו, וילה פלטונן וריימו הלמינן. בכל זאת, פינלנד החלה את הטורניר ברגל שמאל, כאשר הפסידה במשחק הראשון 3:0 לצ'כיה. המשחק הבא היה הרבה יותר מעודד, כשגברה הנבחרת על שוודיה 6:3. במשחקים הבאים שיחקה מול נורווגיה ואוסטריה וניצחה אותם בנקל. במשחק האחרון סיימה בתיקו 4:4 מול ארצות הברית שהתגלתה כחזקה, נכון לאותו סבב. פינלנד סיימה עם מאזן יפה של שלושה ניצחונות, הפסד ושוויון שמיקם אותה שנייה בביתה.

ברבע הגמר נפגשה מול צרפת – יתרון ברור לטובתה ופינלנד ניצלה זאת היטב, כאשר פתחה בניצחון קל 5:0. בחצי הגמר נפגשה מול צ'כיה והשיגה נקמה מדויקת, כשהביסה אותה 3:0 – בדיוק כמו שנוצחה על ידה בסבב הראשון. בכך עלתה בפעם השנייה ברציפות לגמר אליפות העולם.

בגמר נפגשה שוב מול שוודיה, בדיוק כמו שלוש שנים קודם לכן באליפות העולם 1992. גם אז שוודיה נוצחה בשלב הבתים על ידי פינלנד והשתיים נפגשו בגמר, כשידה של שוודיה על העליונה. הפעם פינלנד לא ויתרה והביסה את יריבתה 4:1, כאשר וילה פלטונן כובש שלושער תחילה ועוזר לטימו יוטילה לכבוש את השער האחרון במשחק. סוף כל סוף קטפה פינלנד את מדליית הזהב הראשונה בתולדותיה, 56 שנה לאחר הופעתה הראשונה באליפות העולם.

מאמצע שנות ה-90 ועד שנות האלפיים

בשנתיים שלאחר מכן, חזרה הנבחרת לבינוניות וסיימה במקום החמישי הן במהדורה הראשונה של גביע העולם ב-1996 והן באליפות העולם באותה שנה ובשנה שלאחר מכן. טימו יוטילה ששימש כקפטן הנבחרת למשך חמש אליפויות עולם רצופות והוביל לזכייה במדליית זהב היסטורית, סיים את הקריירה הבינלאומית הענפה שלו ובכך חתם את העידן ההיסטורי של הנבחרת.

אולימפיאדת נאגנו

אל אולימפיאדת נאגנו (1998) שלחה הנבחרת סגל עמוס לעייפה בכוכבים ושחקני על מה-NHL, ביניהם סאקו קויבו שנכנס לנעליו של יוטילה כקפטן; יארי קורי הוותיק וטפו נומינן המגן ששימשו כקפטנים חלופיים, הכוכב בהתהוות טמו סלאנה וסמי קפנן הצעיר.

בתחילה בשלב הבתים הפסידה לצ'כיה 3:0 וגם מול רוסיה הפסידה במשחק הפכפך 4:3. במשחק האחרון ניצחה את קזחסטן החלשה 8:2 וסיימה במקום השלישי בביתה. כתוצאה מכך נפגשה מול שוודיה החזקה ברבע הגמר. פינלנד גילתה יכולת הישרדות מפתיעה כשהתוצאה עמדה על 0:0 עד השליש האחרון. לבסוף הביסה את יריבתה 2:1 והתקדמה הלאה, לשלב הבא. בחצי הגמר, לא עמד כוחה מול רוסיה החזקה והפסידה 7:4 ליריבתה. במשחק על מדליית הארד התמודדה מול קנדה, אלופת הבית המקביל. לבסוף ניצחה פינלנד 3:2 לאחר משחק הפכפך וזכתה במדליית הארד האולימפית בפעם השנייה ברציפות. טמו סלאנה וסאקו קויבו סיימו במשותף בתור המבקיעים המצטיינים של הטורניר עם 10 נקודות, כאשר הראשון עומד על ממוצע גבוה של 2 נקודות למשחק.

אליפויות העולם 1998 ו-1999

לראשונה בהיסטוריית אליפות העולם, ב-1998 נמנו 16 נבחרות בטורניר, במקום 12 לפני כן. הנבחרות חולקו ל-4 בכל בית - סך הכול 4 בתים, לעומת אליפויות קודמות בהן נחלקו 12 הנבחרות ל-2 בתים. פינלנד מוקמה בבית הרביעי עם שכנותיה הגאוגרפיות: רוסיה, לטביה וקזחסטן. בין חברי הסגל נמנו ריימו הלמינן, וילה פלטונן, סמי קפנן וקימו רינטנן, שחקן מוביל בליגה הפינית.

בסיבוב הראשון, פינלנד פגשה לראשונה בתולדותיה בלטביה. זו העפילה שנה קודם לדרג העליון וסיימה במקום השביעי. בכך נחשבה לטביה לטרף קל עבור פינלנד וזו הביסה אותה 6:0. גם קזחסטן נפלה שדודה 4:0 ורק רוסיה התעלתה על הנבחרת בניצחון 4:2. שתי הניצחונות היו כרטיס הכניסה לסיבוב השני.

בסיבוב השני הנבחרת התקשתה במיוחד. היא נוצחה בידי שוודיה במשחק קשה 1:0, סיימה בשוויון 3:3 מול קנדה וניצחה ניצחון חשוב 5:2 את בלארוס. למעשה, פינלנד הייתה שווה לקנדה בניקוד עם סיום הסיבוב, אך הפרש השערים של הנבחרת היה חיובי, בעוד של קנדה היה שלילי ולפיכך הצליחה הנבחרת בקושי רב להעפיל לחצי הגמר.

בשל מיקומה הנמוך, נאלצה פינלנד לשחק מול צ'כיה, אלופת הבית השני בסיבוב הקודם. משחקי חצי הגמר והגמר כללו שני משחקים לכל נבחרת ולפי כמות השערים בסך הכול הנבחרת מעפילה לשלב הבא או זוכה באליפות. במשחק הראשון גברה הנבחרת על צ'כיה 4:1 ובמשחק השני סיימה בשוויון 2:2. בגמר פגשה שוב את שוודיה. כמו בסיבוב השני, גם בגמר המשחקים היו קשים ושוודיה ניצחה על חודו של שער. המשחק הראשון נגמר בתוצאה 1:0 ובשני לא הובקע אף שער. פינלנד אפוא זכתה במדליית הכסף. בדומה לנבחרת, גם השחקן ריימו הלמינן הגיע רחוק וסיים במקום הראשון בטבלת הניקוד, בשוויון עם פטר פושברי ומאטס סונדין השוודים על סך 11 נקודות וכן הוביל עם 9 אסיסטים. אחריו סיים הקפטן וילה פלטונן עם 10 נקודות בעשרה משחקים.

שנה מאוחר יותר, חזרו לסגל הנבחרת טמו סלאנה וסאקו קויבו שמונה לקפטן, נוסף על הלמינן, פלטונן ורינטנן שנותרו בסגל משנה שעברה. בנוסף הצטרפו האחים מרקו ומיקה קיפרוסוף. בסיבוב הראשון פינלנד שובצה בבית הסלאבי והראתה את כוחה, לאחר שניצחה את אוקראינה 3:1, את בלארוס 4:1 ועם רוסיה השקולה לה השוותה 3:3. הנבחרת סיימה ראשונה בביתה עם מאזן של 2 ניצחונות ושוויון. בסיבוב השני גברה על ארצות הברית 4:3, על שווייץ 5:1 ועל קנדה 4:2. בכך סיימה שוב במקום הראשון בביתה לאחר ששיפרה את מאזנה למאזן המקסימלי.

בחצי הגמר פגשה בשוודיה יריבתה. פינלנד השיגה את נקמתה לאחר ההפסדים באליפות הקודמת וניצחה במשחק הראשון 3:1, הפסידה במשחק השני 4:1 ובמשחק הקצר (10 דקות) המכריע ניצחה את הסדרה. בגמר פגשה הנבחרת בפעם הראשונה בתולדותיה את צ'כיה. זו דימתה את סדרת הגמר לסדרה הקודמת של פינלנד, רק בהיפוכה. בתחילה צ'כיה השיגה ניצחון 3:1, פינלנד החזירה במשחק השני 4:1 ובמשחק הקצר (20 דקות) והמכריע ניצחה צ'כיה ופינלנד זכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית הכסף.

בדומה לאולימפיאדת נאגנו שנה קודם לכן, סאקו קויבו וטמו סלאנה התחלקו על המקומות הראשונים בניקוד. קויבו צבר 12 אסיסטים ו-16 נקודות בסך הכול בעשרה משחקים – הישג שהושג קודם לכן רק ב-1990 על ידי סטיב אייזרמן הקנדי, ועל כך זכה בתור החלוץ המצטיין של האליפות. סלאנה סיים עם ממוצע של נקודה למשחק עם 11 נקודות וזכה בתואר ה-MVP.

תחילת שנות האלפיים: דמדומי העידן ההיסטורי ושקיעה זמנית

אליפויות העולם 2000 ו-2001

באליפות העולם 2000 הציגה הנבחרת מחצית משלד השחקנים מהאליפות הקודמת; השוערים וסה טוסקלה וארי סולנדר, מחצית מן המגינים ומחצית מן החלוצים, לרבות הלמינן, פלטונן ורינטנן הוותיקים. גם המאמן הנו ארווירטה נשאר בתפקידו ובנוסף הצטרף לסגל החלוץ אסה טיקנן.

בסיבוב הראשון התמודדה הנבחרת מול איטליה בקלות עם ניצחון 6:0. לאחר מכן הופתעה על ידי אוסטריה שהשוותה 3:3 ומול סלובקיה החזקה סיימה בתיקו 2:2. בכך סיימה פינלנד במקום השני בביתה במאזן בינוני עם ניצחון ושני שוויונות. בסיבוב השני התמודדה מול קנדה תחילה וזו עשתה מהפך מ-1:0 ל-5:1. במשחק השני נפגשה מול צ'כיה ולאחר משחק הפכפך ניצחה 6:4. מול נורווגיה הפגינה שליטה יחסית בניצחון 7:4. לאחר שני הסיבובים הציגה פינלנד במאזנה 3 ניצחונות, שוויון והפסד, שסייעו לה לסיים שנייה בביתה.

ברבע הגמר פגשה את יריבתה שוודיה והביסה אותה 2:1 לאחר מהפך. בחצי הגמר פגשה בפעם השנייה את סלובקיה השקולה לה. הפעם סלובקיה הראתה שליטה במשחק הקריטי והמשחק נגמר 3:1. במשחק על המקום השלישי פינלנד גברה על קנדה 2:1 לאחר מהפך מתון והתנחמה במדליית הארד הראשונה שלה באליפות העולם. בנוסף, פטרי נומלין נבחר למגן המצטיין של הטורניר.

שנה מאוחר יותר, הנבחרת שימרה ברובה את הסגל הקודם, בניצוחו של המאמן הנו ארווירטה, חזרתם של האחים קיפרוסוף וסמי קפנן, והשתתפותו של יארקו רוטו. בסיבוב הראשון סיימו במאזן מקסימלי, לאחר ניצחון על אוסטריה 5:1, 8:0 על יפן החלשה ו-5:2 על סלובקיה. בסיבוב השני, שהיווה סיבוב משלים לסיבוב הקודם, ספגה פינלנד תבוסה 4:1 מול ארצות הברית. ההמשך היה מעודד יותר, כאשר הביסה בקלות את אוקראינה 7:1 ורשמה ניצחון 5:4 מול שוודיה החזקה, שעזר לה לסיים במקום הראשון בביתה עם מאזן מכובד של 4 ניצחונות והפסד בודד.

ברבע הגמר התמודדה הנבחרת מול גרמניה המארחת, שסיימה אחרונה בבית הראשון – יתרון גדול לטובתה ופינלנד ניצחה אותה 4:1. בחצי הגמר פגשה את ארצות הברית שוב. המשחק היה צמוד, עד לשליש האחרון בו שברו הפינים את השוויון וניצחו 3:1, תוך שהם מעפילים לגמר האליפות בפעם השלישית בתוך ארבע שנים. בגמר פגשה הנבחרת בצ'כיה, אלופת הבית המקביל ובעלת המאזן הטוב ביותר בטורניר. צ'כיה העפילה בקושי רב לגמר בפעם השלישית ברציפות, לאחר שהביסה את שוודיה בדו-קרב חבטות עונשין. משחק הגמר החל לטובת פינלנד לאחר שער בשליש הראשון ושער נוסף בשליש השני, ללא כל תגובה מצד צ'כיה המתקשה. פינלנד ייחלה למדליית זהב נוספת, אך צ'כיה הפגינה בשליש האחרון את יכולתה והשוותה את המשחק. בהארכה, צ'כיה השלימה את המהפך וזכתה בפעם השלישית ברציפות באליפות.

פינלנד נאלצה להתנחם במדליית הכסף ועימה ארבעת השחקנים שכיכבו בטורניר, בהם יוהא ילנן שסיים עם 14 נקודות בתשעה משחקים, המגן פטרי נומלין שגילה יכולת מרשימה עם 13 נקודות, סמי קפנן שהוביל עם 7 שערים ו-11 נקודות בשמונה משחקים וסמי סאלו שהעמיד ממוצע של נקודה למשחק. קפנן נבחר לחלוץ המצטיין של הטורניר ונקרא לנבחרת האולסטאר.

אולימפיאדת סולט לייק סיטי והלאה

משנת 2002 חוותה הנבחרת דעיכה מתמדת, אך הדרגתית. הסימנים החלו להופיע עם פתיחתה של אולימפיאדת סולט לייק סיטי.

הנבחרת הצטיידה במיטב השחקנים הפינים מליגת ה-NHL, כאשר בראשם ניצב הקפטן טמו סלאנה והמגינים קימו טימונן וטפו נומינן ששימשו כקפטנים חלופיים. רוב השחקנים נקראו מקבוצה אחרת מחבריהם, ומספר הקבוצות השונות עמד על 14 מתוך 30 ב-NHL באותן שנים. ריימו הלמינן ועוד שני שחקנים נוספים היו היחידים בסגל שלא שיחקו ב-NHL באותה עונה. למרות זאת, פינלנד סיימה במקום השישי עם סיום האולימפיאדה.

גם אליפות העולם 2002 לא נשאה פרי, כאשר פינלנד סיימה במקום הרביעי ועימה ריימו הלמינן - שיאן ההופעות של הנבחרת, שהייתה זו לו הופעתו האחרונה בטורניר בינלאומי ובמשחקים מקצועיים לפני פרישתו באותה שנה.

בסך הכול פינלנד החזיקה מעמד לחזור בכל שנה עם מדליה, במשך ארבע שנים מאז 1998. לאחר אליפות זו, הנבחרת חזרה לבינוניות שהלכה והתגברה משנה לשנה. גם העובדה שאירחה את אליפות העולם שנה מאוחר יותר לא הועילה במאומה ופינלנד הלכה מדחי אל דחי, כאשר בכל שנה צנחה מקום נוסף, עד לשנת 2005, שאז סיימה במקום השביעי.

גביע העולם 2004

טורניר גביע העולם היה אירוע חריג בשנות האלפיים, שתוצאותיו הצליחו להפתיע את ליגת ה-NHL, מאחר שמצבה של פינלנד בזירה הבינלאומית לא היה מהמעודדים במיוחד, אם כי בסגל הנבחרת בטורניר זה נמנו בעיקר שחקני NHL, בשונה מאליפויות העולם שבהן נראו בעיקר שחקנים מהליגות האירופיות.

הסגל ידוע בייחוד עקב זוגות האחים שנמנו בו, כמו האחים טומו ויארקו רוטו, וכן מיקו וסאקו קויבו. הראשונים היו שחקנים טריים בני 21 ואחיהם בני 29 בהתאמה. סאקו שימש כקפטן, בגיבויים של טפו נומינן ואולי יוקינן, הקפטנים החלופיים. גם וילה פלטונן גויס ואף טמו סלאנה.

הנבחרת שובצה בבית האירופי ופגשה תחילה את צ'כיה. לאחר ניצחון מבטיח 4:0 ושמירת רשת נקייה של השוער מיקה קיפרוסוף, ניצחה פינלנד את גרמניה 3:0. קימו טימונן כיכב במשחק עם שער ושני אסיסטים ואילו קיפרוסוף המשיך לעמוד על המשמר בהצלחה, כשמוסיף רשת נקייה שנייה ברציפות לאחר שעצר 29 חבטות. במשחק האחרון התמודדה מול שוודיה השקולה לה. בתחילת המשחק נראה היה שפינלנד בדרך לניצחון שלישי ואף תשמור על רשת נקייה שלישית ברציפות, אך השוודים השיבו מלחמה שערה ולבסוף צמצמו את השערים, עד לשוויון 4:4 לאחר הארכה. פינלנד סיימה ראשונה בביתה, עם שני ניצחונות ושוויון.

ברבע הגמר פגשה את גרמניה החלשה – יתרון עצום לטובתה ולמרות זאת פינלנד התקשתה וניצחה לבסוף 2:1, כאשר השער המכריע הובקע כ-3 דקות לסיום המשחק. בחצי הגמר נפגשה מול ארצות הברית ושוב התקשתה, הפעם הייתה פינלנד בפיגור של שער. לבסוף, בשליש האחרון ביצעה מהפך, עם שער מכריע שהובקע כ-4 דקות לסיום המשחק. בגמר פגשה את קנדה החזקה, שלמשך כל גביעי קנדה וגביעי העולם העפילה לגמר ובדרך כלל זכתה בהם. נוסף לזאת, קנדה הייתה מועמדת לזכייה בשל שלל כוכביה, כגון מריו למיה הוותיק, ג'ו סאקיק, ג'רום איגינלה, ונסן לקבלייה, ג'ו תורנטון, סקוט נידרמאייר ומרטן ברודר. המשחק היה צמוד, אך הקנדים הקדימו תמיד להוביל, כאשר לאחר כל שער של קנדה, פינלנד הגיבה והשוותה באותו שליש. לבסוף קנדה הבקיעה שער כ-34 שניות לתחילת השליש האחרון ופינלנד לא מצאה את השער שישווה בפעם השלישית את התוצאה.

2006 – 2018: שלטון יציב באולימפיאדה ותנודות באליפות העולם

שינוי לטובה החל להפציע על הנבחרת, עם פתיחתה של אולימפיאדת טורינו (2006). הנבחרת שלחה את טובי שחקניה, כגון טמו סלאנה, סאקו קויבו, וילה פלטונן, טפו נומינן ואולי יוקינן.

בשלב הבתים פינלנד פתחה בניצחונות מוחצים על יריבותיה: 5:0 על שווייץ ו-6:0 על איטליה. במשחק השלישי התקשתה מול צ'כיה, אך לאחר משחק הפכפך ניצחה 4:2. משחקים מול קנדה וגרמניה הסתיימו בתוצאה שווה, 2:0 לטובתה ופינלנד סיימה ראשונה בביתה, עם מאזן מקסימלי ו-19 שערי זכות. השוערים אנטרו ניטימקי ופרדריק נורנה התחלקו ביניהם על ארבע הרשתות הנקיות.

ברבע הגמר פינלנד פגשה את ארצות הברית שסיימה אחרונה בביתה עם מאזן מחפיר במיוחד. למרות היתרון, פינלנד ניצחה לאחר לחץ שהופעל על ידי יריבתה, בתוצאה 4:3. בחצי הגמר הנבחרת התעלתה על עצמה והביסה את רוסיה 4:0. פינלנד הייתה נראית קרובה מתמיד לזכות במדליית הזהב האולימפית הראשונה שלה. בגמר פגשה את שוודיה יריבתה המושבעת. זו הפתיעה בטורניר, לאחר שסיימה שלישית בביתה, אך הציגה את הניצחונות הגבוהים ביותר במהלך השלבים המכריעים. בנוסף, שוודיה הציגה סגל חזק במיוחד, עם כוכבי NHL ידועים כמו מאטס סונדין, פטר פושברי, הנריק זטרברי והשוער הנריק לונדקוויסט.

בתחילת המשחק, פינלנד החלה ברגל ימין עם שער של קימו טימונן בשליש הראשון. בשליש השני המשחק השתנה לחלוטין, לאחר ששוודיה השוותה ואף ביצעה מהפך 2:1. חמש דקות לסיום השליש, פינלנד התעוררה והשוותה את המשחק. בשליש האחרון, שער של ניקלאס לידסטרם בעזרתם של פושברי וסונדין, כעשר שניות לתחילתו, הכריע את המשחק והפינים המאוכזבים לא הצליחו להשוות את המשחק שוב. הנבחרת זכתה במדליית הכסף האולימפית השנייה שלה, מאז 1988. בדומה לאולימפיאדת נאגנו ב-1998, סאקו קויבו וטמו סלאנה התחלקו על המקומות הראשונים בניקוד, עם 11 נקודות. סלאנה אף סיים במשותף על המקום הראשון בשערים, עם אולי יוקינן ואילו קויבו סיים ראשון עם 8 אסיסטים. גם השוער אנטרו ניטימקי הצטיין במיוחד, כשסיים ראשון בטבלת השוערים עם 3 רשתות נקיות, 95.12 אחוזי הצלה, 164 חבטות לעברו ו-1.34 שערים בממוצע ספיגת שערים. על כך נבחר ל-MVP של הטורניר ולשוער המצטיין, וטמו סלאנה נבחר לחלוץ המצטיין בהתאמה.

כחודשיים מאוחר יותר, התמודדה הנבחרת באליפות העולם 2006. בשלב הבתים הופתעה תחילה בידי סלובניה, לאחר שזו הובילה בשליש הראשון, סיכמה שוויון בשליש השני ורק בשליש האחרון הצליחה הנבחרת להביסה 5:3. המשחק השני היה מעודד בהרבה, לאחר ניצחון קל 5:0 על לטביה ואילו עם צ'כיה סיכמה שוויון 3:3. פינלנד אפוא סיימה ראשונה בביתה בטבלת המאזן.

בסבב השני, פינלנד התמודדה בהצלחה מול ארצות הברית עם ניצחון 4:0 וגם על נורווגיה גברה 3:0, אך לא עמד כוחה מול אלופת הבית האחרון והפסידה לקנדה 4:2. פינלנד סיימה שנייה במאזן הכולל, עם שלושה ניצחונות, תיקו והפסד. ברבע הגמר הביסה את בלארוס 3:0. בחצי הגמר התמודדה מול צ'כיה החזקה. פינלנד הצליחה להבקיע שער בשליש הראשון, אך הצ'כים התעוררו בשליש הבא והחזירו את השוויון על כנו, ובשליש האחרון הדיחו את הנבחרת 3:1. במשחק הבא פגשה הנבחרת פעם נוספת את קנדה והפעם נקמה את נקמתה, עם ניצחון משכנע 5:0 והתנחמה במדליית הארד. המגן פטרי נומלין הותיר את חותמו בטורניר, לאחר שהוביל עם 14 נקודות במקום השני, במשותף עם פטריס ברז'רון וראשון עם 11 אסיסטים. גם פרדריק נורנה השוער הצטיין במקום הראשון, עם 95 אחוזי הצלה, 1.11 ממוצע שערים למשחק ושלוש רשתות נקיות.

אליפויות העולם 2007 ו-2008

בסגל הנבחרת ב-2007, הופיעו האחים רוטו, פטרי נומלין, מיקו קויבו ווילה פלטונן כקפטן בפעם השלישית ברציפות. בשלב הבתים, גברה על אוקראינה 5:0, על דנמרק 6:2 ורק מול רוסיה המארחת והחזקה התקשתה פינלנד ולבסוף הפסידה 5:4. הנבחרת ניצבה שנייה בביתה במאזן הניקוד. בשלב הבא, ניצחה את שווייץ 2:0 ואת איטליה 3:0. רק שוודיה יכלה לה והביסה אותה בשער בודד. פינלנד סיימה במקום השלישי במאזנה הסופי.

ברבע הגמר התמודדה מול ארצות הברית. בשליש הראשון הנבחרת הבקיעה שער ושמרה על שערה. בשליש השני, המשחק נכנס לקצב מסחרר, כאשר ארצות הברית משווה את השערים ופינלנד מחזירה את היתרון על כנו וחוזר חלילה. בשליש האחרון היריבה השוותה ל-4:4 והמשחק נכנס להארכה. אף שער לא הובקע והמשחק התקדם לדו-קרב חבטות עונשין. בדקה השבעים, ירה לטינן הכניע את השוער האמריקאי והמשחק הוכרע לטובת פינלנד. בחצי הגמר פגשה הנבחרת שוב את רוסיה המארחת. יבגני מלקין פתח בשער בשליש הראשון ביתרון מספרי ואילו פינלנד החזירה שער בחיסרון מספרי. השלישים הבאים חלפו ביעף ואף שער לא הכריע את המשחק בזמן הקצוב. בהארכה, מיקו קויבו הצליח לחולל מהפך והעלה את הנבחרת לגמר האליפות. בגמר, פגשה פינלנד את קנדה החזקה. זו הציגה שני שערים בשליש הראשון ביתרון מספרי ובשליש השני הבקיעה שער רגיל. פינלנד התעוררה בשליש האחרון והחזירה שני שערים משלה, אך כדקה לסיום המשחק – ריק נאש הבקיע שער שלא הותיר כל תקווה לפינים המאוכזבים. פינלנד נאלצה להתנחם בפעם השישית במדליית הכסף באליפות העולם.

שנה מאוחר יותר, באליפות העולם 2008, השתתפו סאקו ומיקו קויבו, טמו סלאנה וניקו קפנן. וילה פלטונן שימש כקפטן הנבחרת בפעם הרביעית ברציפות. בשלב הבתים, פגשה תחילה את גרמניה ורשמה ניצחון קל 5:1. לאחר מכן זומן לה משחק מול נורווגיה היריבה. במשחק, הנבחרת הופתעה על ידי יריבתה שהשוותה ל-1:1, כשלוש דקות לאחר שער ראשון של פינלנד שהובקע בדקה השנייה של המשחק. לאחר יתרון מספרי, הצליחה פינלנד להוביל שוב, אך חיסרון מספרי קשה של 5 מול 3 לרעת הנבחרת הוביל לשער שוויון, כתשע שניות לסיום המשחק. בהארכה, טומו רוטו הבקיע את השער המכריע. במשחק האחרון, פינלנד הצליחה לאחר לחץ מצידה, להביס את סלובקיה 3:2. הנבחרת סיימה ראשונה במאזן בביתה.

שלב ההכרעה היה קשה במיוחד. פינלנד הופתעה על ידי לטביה שהבקיעה שער בדקה השנייה של המשחק, אך לבסוף ביצעה מהפך 2:1. גם ארצות הברית התעלתה עליה עם שני שערים ורק בשליש האחרון והקריטי, הצליחה הנבחרת להפוך את הקערה על פיה, עם ניצחון 3:2. במשחק האחרון כשלה מול קנדה המארחת, שהייתה חזקה ומועדפת, בהפסד 6:3 וסיימה שנייה אחריה במאזן, עם שלושה ניצחונות, ניצחון בהארכה והפסד.

ברבע הגמר פגשה הנבחרת שוב בארצות הברית. הפעם פינלנד פתחה בהבקעות באופן יציב ובטוח, אך האמריקאים ניעורו וכארבע דקות לסיום המשחק הבקיעו שער והשוו את המשחק כשתיים וחצי דקות לסיום המשחק, למרות שהיו בחיסרון מספרי. כדקה לסיום ההארכה, הצליחה פינלנד להתפטר מיריבתה אחת ולתמיד. בחצי הגמר פגשה את רוסיה העדיפה וזו לא הותירה כל סיכוי, עם ניצחון 4:0 בדרך לזכייה באליפות. במשחק על מדליית הארד פגשה הנבחרת את יריבתה המושבעת שוודיה. פינלנד התנחמה בניצחון המרשים 4:0 ובמדליית הארד השלישית שלה באליפות העולם.

בשנתיים שלאחר מכן, הנבחרת החליפה את וילה פלטונן בסמי קפנן כקפטן. הלה לא הצליח להיכנס לנעלי חברו ופינלנד הודחה בשנים אלו ברבע הגמר באליפות העולם. שינויים נוספים שהורגשו בנבחרת היו סיום הופעותיהם באליפות העולם של מספר שחקני מפתח, שליוו את הנבחרת עוד בעידן ההיסטורי, כמו סאקו קויבו, וילה פלטונן וטמו סלאנה.

אולימפיאדת ונקובר ואליפות העולם 2011

פינלנד הצטיידה בסגל עשיר בשחקנים מוצלחים ונודעים לקראת אולימפיאדת ונקובר (2010). סאקו קויבו שימש כקפטן, וטמו סלאנה וקימו טימונן שימשו כקפטנים חלופיים. נוסף להם, השתתפו השוער מיקה קיפרוסוף, האחים רוטו, וילה פלטונן, ולטרי פילפולה ומיקו קויבו.

בשלב הבתים, פתחה הנבחרת בניצחונות קלים 5:1 על בלארוס ו-5:0 על גרמניה. במשחק האחרון נפלה לפני שוודיה 3:0 וסיימה שנייה במאזן בביתה, עם 6 נקודות שעזרו לה לדלג על שלב הנוקאאוט שלפני רבע הגמר. ברבע הגמר פגשה בצ'כיה שהשתוותה לה בניקוד, אך נאלצה לשחק בשלב הנוקאאוט. המשחק היה שווה וצמוד, ללא שערים. כשש דקות לסיום המשחק פינלנד הצליחה להכניע טומש ווקון השוער וכדקה וחצי לסיום, ולטרי פילפולה הבקיע שער ריק שהצניח את סיכויי הצ'כים לסחוט שוויון.

בחצי הגמר, המאמן החליט להציב את מיקה קיפרוסוף בשער, לאחר שהראה יכולת משובחת במשחק הקודם, עם רשת נקייה וחסימת 31 חבטות. בפועל, המשחק מול ארצות הברית החזקה נפתח באופן גרוע ביותר עבור הנבחרת. השער הראשון הובקע כשתי דקות לתחילת המשחק, ומכאן ואילך המשחק יצא מכלל שליטה, כאשר 4 שערים הובקעו במשך 10 דקות בלבד מתחילת המשחק. המאמן נאלץ להחליף את קיפרוסוף החלש בניקלס בקסטרם, בניסיון למזער את הנזק ולעצור את התפרעותם של האמריקאים המדושנים. אפס; פטריק קיין הכוכב כבש שער נוסף ורצוף כשתי דקות וחצי לאחר החילוף, ואילו פול סטאסטני כבש את השער השישי, כחצי דקה מאוחר יותר. לאחר גל ההבקעות המשפיל, בקסטרם גילה יציבות ואף שער נוסף לא הובקע עד סיום המשחק. בסוף, הצליחה הנבחרת בקושי רב באמצעות משחק ביתרון מספרי, לקרוע את הרשת הנקייה של האמריקאים ולהבקיע שער.

במשחק על מדליית הארד, פגשה פינלנד את סלובקיה. המשחק היה יציב למשך השליש הראשון עד לשער הפותח של פינלנד בסיומו, באמצעות יתרון מספרי. בשליש השני התהפכו היוצרות: מריאן גבוריק הבקיע שער שוויון ביתרון מספרי, לאחר מכן כבש מריאן הוסה שער ביתרון מספרי כפול, כדי להשלים מהפך ואילו פבול דמיטרה העצים את עוצמת המתקפה הסלובקית, כשכבש שער שלישי בחיסרון מספרי. בשליש האחרון, הפינים חזרו ערים וחמים, והחלו בסבב הבקעות רצחני משלהם. שמונה דקות לתחילת השליש, פינלנד הובילה 4:3 על סלובקיה. בסיום המשחק, הסלובקים בניסיון להשוות – הוציאו את שוערם ירוסלב האלאק והחליפוהו בשחקן תוקף נוסף. 11 שניות לסיום המשחק, ולטרי פילפולה כבש שער שווידא את הזכייה במדליית הארד האולימפית של פינלנד בפעם השלישית. באותו טורניר, טמו סלאנה הציג שיא חדש, עם 37 נקודות בטורנירים אולימפיים.

שנה מאוחר יותר, באליפות העולם 2011, הוחלט כי מיקו קויבו ישמש לראשונה כקפטן הנבחרת במקום סמי קפנן, שסיים את פעילותו הבינלאומית. גם טואומו רוטו, מיקאל גרנלונד הצעיר ויארקו אימונן הופיעו בסגל באותה שנה. בפעם הראשונה בתולדות הטורניר, האליפות התקיימה בסלובקיה. בשלב הבתים, פגשה פינלנד את דנמרק וניצחה אותה בקלות 5:1. המשחק הבא מול לטביה, היה הפכפך למדי. הנבחרת פתחה בשער וספגה בחזרה, שליש מאוחר יותר. בשליש האחרון, לטביה השלימה מהפך, אך פינלנד השיבה בשער משלה בסיום המשחק. כל השערים במשחק הצמוד הובקעו במצב יתרון מספרי. ההארכה לא הועילה והמשחק נגמר בדו-קרב חבטות עונשין, לאחר שער של יארקו אימונן. מול צ'כיה העדיפה הפסידה 2:1, עם שער בודד שהובקע כ-19 שניות לסיום המשחק. פינלנד סיימה שנייה במאזן ביתה.

בשלב ההדחה, התמודדה הנבחרת מול גרמניה שהתגלתה כחזקה במיוחד, נכון לאותה שנה. הפינים הבקיעו תוך 13 שניות מתחילת המשחק, אך ההמשך לא היה מזהיר במיוחד. הגרמנים השיבו מלחמה שערה והשוו עוד באותו שליש. בשליש הבא, הם עלו ליתרון 3:1. פינלנד נאלצה להתאמץ במיוחד כדי לסחוט תיקו כשתי דקות לסיום השליש השני, אך פחות מדקה לאחר מכן, גרמניה חזרה ליתרון 4:3. בסוף המשחק, טואומו רוטו הצליח להשוות את המשחק ולכפות הארכה. הנבחרת נכנסה שוב לדו-קרב חבטות עונשין. לאחר מהפכים בדו-הקרב, מיקו קויבו הכריע את המשחק. גם המשחק הבא, מול סלובקיה המארחת, היה רצוף תלאות. סלובקיה פתחה בשער בשליש הראשון והפינים לא מצאו את הדרך להשוות, באותו השליש ובשליש הבא. בשליש האחרון, טואומו רוטו ביצע בעצמו מהפך 2:1 וגרם למפרע להדחת המארחת. במשחק האחרון, התמודדה מול רוסיה. בפעם השנייה ברציפות, הנבחרת ספגה ראשונה את שערי יריבתה, אך השוותה בשליש השני את המשחק. המשחק נכנס להארכה שלא עזרה להכריע ובפעם השלישית הצליחה לגרור את יריבתה לדו-קרב חבטות עונשין. כמו בדו-הקרבות הקודמים, קויבו ואימונן עזרו להביס את היריבה. בכך פינלנד סיימה שנייה במאזן בביתה.

ברבע הגמר פגשה את נורווגיה המפתיעה וזו המשיכה במתכונתה, כאשר הבקיעה ראשונה. הפינים נזקקו למצבי יתרון מספרי ועד מהרה השוו את המשחק והמשיכו במגמת ההבקעות, עד התוצאה הסופית 4:1. חצי הגמר היה פריצת הדרך של פינלנד. לאחר חמישה ניצחונות במהפכים מתוך שישה ניצחונות בסך הכול, כאשר שלושה מתוכם הסתיימו בדו-קרב חבטות עונשין, הנבחרת הגיעה אל המנוחה והנחלה. במשחק זה, פגשה שוב את רוסיה. הפעם פינלנד שלטה במשחק וניצחה 3:0, בדרך לגמר אליפות העולם השמיני שלה.

בגמר פגשה הנבחרת בפעם הרביעית את יריבתה המושבעת, שוודיה. שוודיה פתחה בשער בשליש השני ויארקו אימונן הבקיע שער ביתרון מספרי, כשלוש דקות מאוחר יותר. בשליש האחרון החל המפנה, כאשר הפינים יותר לא נזקקו ליתרון מספרי ועשו היסטוריה. חמישה שערים רגילים הבקיעה פינלנד בזה אחר זה, ללא כל תגובה מצד שוודיה החלושה. המשחק נגמר בניצחון מרשים 6:1, שהשלים את מסעה רווי התלאות והמהפכים של הנבחרת השורדת. היה זה הגמר הכי תפוקתי מאז 1992, שאז התקבע הפורמט העדכני של הטורניר. פינלנד זכתה סוף כל סוף במדליית הזהב השנייה שלה, מאז 1995. יארקו אימונן סיים ראשון בטבלת המובילים, עם תשעה שערים ו-12 נקודות. גם מיקאל גרנלונד הציג יכולת מצוינת וסיים שני עם 7 אסיסטים ו-9 נקודות בסך הכול.

מיקו קויבו המשיך בתפקידו כקפטן גם שנה מאוחר יותר, בניסיון להוביל את הנבחרת להצלחה נוספת, אך כשל והנבחרת סיימה רביעית ללא מדליה, למרות שהלסינקי הבירה נטלה חלק באירוח האליפות, יחד עם סטוקהולם שבשוודיה. ב-2013, לאסה קוקונן קיבל את ההזדמנות להנהיג את פינלנד לזכייה באליפות, אך כשל גם הוא ופינלנד סיימה שוב רביעית, כאשר האליפות שוב התקיימה בחצייה בהלסינקי.

שיאים

המשחקים האולימפיים

אולימפיאדה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	שוויונות	שערי זכות	שערי חובה	מיקום
1952	8	2	6	0	21	60	7
1956	לא השתתפה
1960	6	3	2	1	55	23	7
1964	8	3	5	0	18	33	6
1968	8	4	3	1	28	25	5
1972	6	3	3	0	27	25	5
1976	6	3	3	0	30	20	4
1980	7	3	3	1	31	25	4
1984	6	2	3	1	31	26	6
1988	8	5	2	1	34	14	2
1992	8	4	3	1	29	11	7
1994	8	7	1	0	38	10	3
1998	6	3	3	0	20	19	3
2002	4	2	2	0	12	10	6
2006	8	7	1	0	29	8	2
2010	6	4	2	0	19	13	3
2014	6	4	1	1	24	10	3
2018	5	3	0	2	16	9	6
2022	6	6	0	0	22	8	1

אליפות העולם

שנה	עיר מארחת	קפטן	תוצאה
1939	ציריך / בזל	ארקי סארינן	13
1949	סטוקהולם	קאיו קוסלה	7
1951	פריז	קאיו קוסלה	7
1954	סטוקהולם	מאטי רינטקוסקי	6
1955	קרפלד / דורטמונד / קלן	מאטי רינטקוסקי	9
1957	מוסקבה	איריה הקאלה	4
1958	אוסלו	איריה הקאלה	6
1959	פראג / ברטיסלבה	איריה הקאלה	6
1961	ז'נבה / לוזאן	ארקי קויסו	7
1962	קולורדו ספרינגס / דנוור	טפו רסטיו	4
1963	סטוקהולם	אסקו לוסטרינן	5
1965	טמפרה	ריימו קילפיה	7
1966	לובליאנה	לאלי פרטינן	7
1967	וינה	מאטי ראונמאקי	6
1969	סטוקהולם	יוהאני ואלסטן	5
1970	סטוקהולם	לאסה אוקסנן	4
1971	ברן / ז'נבה	לאסה אוקסנן	4
1972	פראג	לאסה אוקסנן	4
1973	מוסקבה	ולי-פקה קטולה	4
1974	הלסינקי	ולי-פקה קטולה	4
1975	מינכן / דיסלדורף	ספו לינדסטרם	4
1976	קטוביץ	לאסה אוקסנן	5
1977	וינה	פרטי קויבולאהטי	5
1978	פראג	ספו רפו	7
1979	מוסקבה	יוהאני טמינן	5
1981	גוטנבורג / סטוקהולם	יוהאני טמינן	6
1982	הלסינקי / טמפרה	יוהאני טמינן	5
1983	דיסלדורף / דורטמונד / מינכן	פקה ראוטקאליו	7
1985	פראג	אנסי מלמטסה	5
1986	מוסקבה	קארי מקונן	4
1987	וינה	פקה ירוולה	5
1989	סטוקהולם / סודרטלייה	טימו בולמקוויסט	5
1990	ברן / פריבור	ארטו רואוטנן	6
1991	טורקו / הלסינקי / טמפרה	האנו וירטה	5
1992	פראג / ברטיסלבה	פקה טואומיסטו	2
1993	דורטמונד / מינכן	טימו יוטילה	7
1994	בלוצאנו / קונצאי / מילאנו	טימו יוטילה	2
1995	סטוקהולם / יבלה	טימו יוטילה	1
1996	וינה	טימו יוטילה	5
1997	הלסינקי / טורקו / טמפרה	טימו יוטילה	5
1998	ציריך / בזל	וילה פלטונן	2
1999	אוסלו / לילהאמר / המאר	סאקו קויבו	2
2000	סנקט פטרבורג	ריימו הלמינן	3
2001	קלן / הנובר / נירנברג	פטרי נומלין	2
2002	גוטנבורג / קרלסטד / ינשפין	ריימו הלמינן	4
2003	הלסינקי / טמפרה / טורקו	סאקו קויבו	5
2004	פראג / אוסטרבה	אולי יוקינן	6
2005	אינסברוק / וינה	וילה פלטונן	7
2006	ריגה	וילה פלטונן	3
2007	מוסקבה / מיטישצ'י	וילה פלטונן	2
2008	קוויבק סיטי / הליפקס	וילה פלטונן	3
2009	ברן / קלוטן	סאמי קפנן	5
2010	קלן / מנהיים / גלזנקירכן	סאמי קפנן	6
2011	ברטיסלבה / קושיצה	מיקו קויבו	1
2012	הלסינקי / סטוקהולם	מיקו קויבו	4
2013	סטוקהולם / הלסינקי	לאסה קוקונן	4
2014	מינסק	אולי יוקינן	2
2015	פראג / אוסטרבה	יוסי יוקינן	6
2016	מוסקבה / סנקט פטרבורג	מיקו קויבו	2
2017	קלן / פריז	לאסה קוקונן	4
2018	קופנהגן / הרנינג	מיקאל גרנלונד	5
2019	ברטיסלבה / קושיצה	מרקו אנטילה	1
2021	ריגה	מרקו אנטילה	2
2022	הלסינקי / טמפרה	ולטרי פילפולה	1
2023	ריגה / טמפרה	מרקו אנטילה	7
2024	פראג / אוסטרבה	מיקאל גרנלונד	8
2025	סטוקהולם / הרנינג	מיקו להטונן	7

Euro Hockey Tour

מיקום	שנים
1	1997, 2000, 2001, 2002, 2003, 2004, 2010, 2014, 2018
2	1999, 2008, 2009, 2012, 2015, 2016, 2019, 2022, 2024, 2025
3	1998, 2005, 2006, 2011, 2013, 2017, 2020, 2023, 2026
4	2007, 2021

טורנירים אחרים

גביע גרמניה: 1990
גביע ניסאן: 1989, 1994
גביע הערוץ הראשון: 2003, 2009, 2021

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נבחרת פינלנד בהוקי קרח בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת פינלנד בהוקי קרח
פרופיל הנבחרת באתר IIHF

הערות שוליים

↑ דירוג נבחרות לאומיות בהוקי קרח מתוך אתר IIHF

[IIHF_Ranking-1] דירוג נבחרות לאומיות בהוקי קרח מתוך אתר IIHF

[1]