האימפריה הקוריאנית
| |||
| המנון לאומי |
Korean Empire Aegukga  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| גוג'ונג | |||
| ראש הרשות המבצעת |
Emperor of Korea | ||
| שפה נפוצה |
קוריאנית | ||
| עיר בירה | סיאול | ||
| רשות שופטת |
British Supreme Court for China and Japan | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
12 באוקטובר 1897 | ||
| תאריכי פירוק |
29 באוגוסט 1910 | ||
| ישות קודמת |
שושלת ג'וסאון | ||
| ישות יורשת |
Provisional Government of the Republic of Korea, הכיבוש היפני בקוריאה | ||
| אוכלוסייה בעבר | 17,082,000 (נכון ל־1900) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע |
יאנג קוראני (אנג') (1897–1902) וון קוראני (אנג') (1902–1910) | ||
| בנק מרכזי |
Daiichi Bank | ||
  | |||
.svg)
האימפריה הקוריאנית (בקוריאנית: 대한제국, דֶהאן גֶ'גוּק; מילולית: האימפריה של דֶהאן) הייתה מדינה מונרכית שהתקיימה בחצי האי הקוריאני בין 1897 ל־1910. היא הוכרזה ב־12 באוקטובר 1897 בידי המלך גוג'ונג משושלת ג'וסון אשר אימץ את התואר קיסר. הקמת האימפריה נועדה לבטא את ריבונותה ועצמאותה של קוריאה ואת מעמדה כמדינה שאינה כפופה למדינה אחרת.[1]
בתקופת האימפריה ניסה הקיסר גוג'ונג לקדם רפורמות מנהליות, כלכליות, צבאיות וחינוכיות, שנודעו בשם רפורמות גוואנגמו(אנג'),. מטרתן הייתה לחזק את המדינה ולהתאימה למציאות הבין־לאומית המשתנה. עם זאת, קוריאה הייתה נתונה ללחץ גובר מצד יפן ומעצמות אחרות. לאחר מלחמת רוסיה–יפן הפכה למדינת חסות יפנית בשנת 1905, וב־1910 סופחה לאימפריה היפנית,[2] וחדלה להתקיים.
רקע להקמת האימפריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך מאות שנים הייתה קוריאה נתונה לשלטונה של שושלת ג'וסון. במהלך המאה ה־19 גבר הלחץ לפתוח את המדינה למסחר ולקשרים דיפלומטיים עם מעצמות זרות. הסכם קנגווה משנת 1876 עם יפן סימן שלב מרכזי בפתיחתה של קוריאה להשפעה חיצונית, ובהמשך התרחבה מעורבותן של יפן, סין ורוסיה בענייניה.
מלחמת סין–יפן הראשונה בשנים 1894–1895 הסתיימה בתבוסת שושלת צ'ינג הסינית ובחיזוק מעמדה של יפן בקוריאה. בהסכם שימונוסקי משנת 1895 הכירה סין בעצמאותה של קוריאה, ובכך הסתיימה באופן רשמי הכפיפות המסורתית של קוריאה לסין. עם זאת, העצמאות הפורמלית לא הבטיחה לקוריאה חופש פעולה בפועל.
בהמשך גבר מאבק ההשפעה בין יפן לרוסיה. לאחר רצח המלכה מין בשנת 1895, שיוחס למעורבות יפנית, מצא גוג'ונג מקלט בנציגות הרוסית בסיאול בשנת 1896. שהותו שם אפשרה לו להסתייע ברוסיה מול יפן, אך גם המחישה את תלותה של קוריאה בתחרות בין המעצמות.[2]
הכרזת האימפריה בשנת 1897
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1897 שב גוג'ונג לארמונו והחל לקדם את חיזוק מעמדה של המדינה. ב־12 באוקטובר 1897 הוכתר כקיסר והכריז על הקמת האימפריה הקוריאנית. שם המדינה שונה לדהאן (대한), ושם התקופה הרשמי היה גוואנגמו.
אימוץ התואר קיסר היה בעל משמעות מדינית וסמלית. במערכת המעמדות הדיפלומטית של מזרח אסיה, תואר הקיסר היה קשור למעמד ריבוני, והמהלך נועד להדגיש כי קוריאה היא מדינה עצמאית ולא ממלכה הכפופה לסין או למדינה אחרת. ההכרזה התרחשה בתקופה שבה יפן, רוסיה ומעצמות נוספות ניסו להרחיב את השפעתן בחצי האי.[1][2]
ב־1899 פורסמה החוקה הקיסרית של דהאן (דֶהאן גוּג'וּק), שהגדירה את קוריאה כמדינה ריבונית ואת הקיסר כבעל סמכויות נרחבות בתחומי החקיקה, הממשל, הדיפלומטיה והפיקוד הצבאי. המסמך ביטא את השאיפה להקים מדינה מודרנית ועצמאית, אך גם חיזק את השלטון הקיסרי ולא יצר משטר פרלמנטרי בעל סמכויות ממשיות.[3]
רפורמות גוואנגמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רפורמות גוואנגמו היו מכלול של צעדי מודרניזציה שקודמו בתקופת גוג'ונג. הן נועדו לחזק את יכולתה של המדינה לגבות מיסים, לנהל את שטחה, לפתח את כלכלתה ולבנות צבא מודרני. הרפורמות נשענו על שילוב בין מוסדות מסורתיים לבין שיטות מנהל וטכנולוגיות חדשות. הן לא היו תהליך אחיד, והיקפן ותוצאותיהן היו מוגבלים בשל קשיים כלכליים, התנגדויות פוליטיות והתערבות זרה.[4]
מנהל, שלטון ומעמד הקיסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיסר ניסה לחזק את השליטה המרכזית במדינה ולבסס מוסדות מנהליים שיוכלו ליישם מדיניות אחידה. משרד בית המלוכה, קונגנאבו, ומוסדות הכפופים לו מילאו תפקיד מרכזי בניהול נכסי בית המלוכה ובמימון חלק מתוכניות המודרניזציה.
החוקה הקיסרית משנת 1899 הצהירה על ריבונותה של קוריאה, אך במקביל העניקה לקיסר סמכויות נרחבות. שלטונו של גוג'ונג לא התבסס על הפרדת רשויות או על הרחבת הייצוג הפוליטי. פירוק אגודת העצמאות ואספות העם בשנים 1898–1899 המחיש את המתח בין השאיפה למודרניזציה לבין הגבלת הפעילות הפוליטית הציבורית.[4][3]
קרקעות, מיסוי ורכוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד ממיזמי הרפורמה החשובים היה מפעל מדידות הקרקע של גוואנגמו, שהחל בסוף שנות ה־90 של המאה ה־19. מטרתו הייתה לשפר את רישום הקרקעות, להבהיר זכויות בעלות ולייעל את גביית המיסים. לשם כך הוקמו גופים ממשלתיים למדידת קרקע ולהנפקת מסמכי בעלות.
הממשלה ביקשה להרחיב את בסיס המס ולבסס מערכת קניין מודרנית יותר. עם זאת, המפעל לא הושלם בכל המדינה, והמאמצים לבסס מערכת מדידה אחידה נקטעו בעקבות מלחמת רוסיה–יפן וההתרחבות של השליטה היפנית בענייני קוריאה. מחקר על התפתחות מדידות הקרקע בתקופה זו מצביע על ההבדל בין הניסיון הקוריאני העצמאי לבין סקרי הקרקע שנערכו מאוחר יותר תחת פיקוח יפני.[5]
תשתיות, תעשייה ותקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת האימפריה הושקעו מאמצים בפיתוח תשתיות מודרניות, בעיקר בבירה סיאול. נבנו מסילות ברזל וקווי חשמל וטלגרף, הורחבו שירותי הדואר והטלפון, והוקמו מתקנים לשיפור אספקת החשמל והמים. בשנת 1899 החלה לפעול בסיאול חשמלית, והוקמו מיזמים מסחריים ותעשייתיים בסיוע משקיעים קוריאנים וזרים.
הממשלה עודדה הקמת בתי מלאכה, מפעלים ובתי ספר טכניים, וכן פעלה לפיתוח כרייה, מסחר וייצור. חלק מן המיזמים נוהלו בידי בית המלוכה או מומנו באמצעות משאביו. למרות ההתקדמות בתחומים מסוימים, היקף התיעוש נותר מוגבל, והמדינה התקשתה לממן את תוכניותיה ולהגן על עצמאותה הכלכלית מפני התרחבות ההשפעה היפנית.[4][2]
חינוך והכשרת כוח אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממשלה הקיסרית קידמה הקמת בתי ספר מודרניים ומוסדות להכשרת עובדים ואנשי מקצוע. התפתחו מסגרות לימוד בשפות זרות, ברפואה, במסחר, בתעשייה ובתקשורת. במקביל פעלו בקוריאה בתי ספר שהקימו מיסיונרים וארגונים פרטיים.
מטרת המדיניות הייתה להכשיר כוח אדם למנהל, לצבא ולכלכלה מודרניים. עם זאת, מערכת החינוך הייתה עדיין מצומצמת ביחס לאוכלוסייה, והגישה להשכלה מודרנית לא הייתה שווה לכל שכבות החברה.[4]
הצבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוג'ונג ניסה לחזק ולחדש את הצבא באמצעות רכישת נשק, הכשרת קצינים והקמת יחידות צבאיות חדשות. בשנת 1898 הוקם בית ספר להכשרת קצינים, וקצינים קוריאנים נשלחו גם להכשרה בחוץ לארץ. בשנת 1899 הוקם גוף פיקוד צבאי שנועד לחזק את שליטתו הישירה של הקיסר בצבא.
למרות צעדים אלה, הצבא נותר קטן יחסית לכוחותיהן של המעצמות שפעלו בחצי האי. ניסיונות ההתחמשות והמודרניזציה לא הצליחו למנוע את התבססות הצבא היפני בקוריאה במהלך מלחמת רוסיה–יפן.[4]
הכוחות המזוינים הקיסריים (대한제국군) (אנג') כללו כ-5,000 חיילים. הצבא הוגדל לכמות של 28,000 חיילים לפני מלחמת רוסיה-יפן.[6]
הצבא התפרק ב-1 באוגוסט 1907, עקב הסכם יפן–קוריאה.
מלחמת רוסיה–יפן והעמקת השליטה היפנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת רוסיה–יפן בשנים 1904–1905 הפכה את קוריאה לזירה מרכזית במאבק בין שתי המעצמות. הצבא היפני נכנס לחצי האי והפעיל לחץ צבאי ומדיני על ממשלת קוריאה. בפברואר 1904 נחתם הסכם בין יפן לקוריאה שהעניק ליפן השפעה ניכרת בענייני המדינה, ובמהלך המלחמה נחתמו הסכמים נוספים שהרחיבו את המעורבות היפנית במנהל ובכלכלה.
באוגוסט 1904 נחתם הסכם נוסף בין שתי המדינות, ובו התחייבה קוריאה להסתייע ביועצים שהומלצו בידי יפן בתחומים מרכזיים. ההסדרים האלה צמצמו את חופש הפעולה של הממשלה הקוריאנית והעמיקו את תלותה ביפן.[7]
הסכם החסות משנת 1905
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסכם יפן–קוריאה (1905)
ב־17 בנובמבר 1905 נחתם הסכם בין יפן לקוריאה, המכונה לעיתים הסכם אולסה. ההסכם העביר ליפן את השליטה ביחסי החוץ של קוריאה וקבע כי נציגויותיה הדיפלומטיות והקונסולריות במדינות זרות ינוהלו באמצעות יפן. ביפן הוצב נציב כללי בסיאול, שהיה אמור לפקח על ענייני הדיפלומטיה.[8]
ההסכם הפך את קוריאה למדינת חסות של יפן, אף שלא ביטל מיד את מוסדות השלטון הקוריאניים או את תואר הקיסר. ממשלת יפן הציגה את ההסכם כהסדר שנועד להבטיח יציבות, אך ההסכם נחתם תחת לחץ יפני כבד. מחקרים משפטיים והיסטוריים דנים בשאלת תוקפו, בין היתר לנוכח נסיבות החתימה והפגמים הנטענים בהליך אישורו.[8][9]
גוג'ונג התנגד להסכם וניסה להביא את עניינה של קוריאה בפני המעצמות. ב־1907 נשלחו נציגים קוריאנים לוועידת השלום בהאג כדי למחות על אובדן העצמאות הדיפלומטית, אך הם לא הורשו להשתתף בדיונים הרשמיים כנציגי מדינה מוכרת. המהלך לא השיג את מטרתו, והגביר את הלחץ היפני על הקיסר.[7]
הדחת גוג'ונג ופירוק הצבא בשנת 1907
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות פרשת שליחי האג הפעילה יפן לחץ נוסף על גוג'ונג, והוא נאלץ לוותר על כסאו ביולי 1907. בנו, סונג'ונג, עלה לשלטון כקיסר. באותה שנה נחתם הסכם נוסף שהרחיב את סמכויות הפיקוח היפניות על הממשל הקוריאני.
ב־1 באוגוסט 1907 פורק הצבא הקיסרי הקוריאני במסגרת התהליך של השתלטות יפן על מוסדות המדינה. פירוק הצבא צמצם עוד יותר את יכולתה של קוריאה להתנגד בכוח לשליטה היפנית. חלק מחיילי הצבא לשעבר הצטרפו לתנועות התנגדות חמושות, ובהן יחידות שכונו צבאות צדק (אויבונג), שפעלו נגד הכוחות היפניים.[7]
סיפוח קוריאה בשנת 1910
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־22 באוגוסט 1910 נחתם הסכם הסיפוח בין יפן לקוריאה. ההסכם קבע כי קיסר קוריאה מעביר לידי קיסר יפן את מלוא זכויות הריבונות על כל שטח קוריאה, וכי יפן מקבלת את העברת הריבונות ומספחת את המדינה לאימפריה היפנית. ההסכם נכנס לתוקף עם פרסומו, ב־29 באוגוסט 1910.[10]
בכך חדלה האימפריה הקוריאנית להתקיים כמדינה עצמאית. קוריאה נוהלה בידי השלטון הקולוניאלי היפני, והקיסרים הקוריאנים איבדו את סמכויותיהם המדיניות. הסיפוח היה שיאו של תהליך הדרגתי שבו צומצמה ריבונותה של קוריאה באמצעות הסכמים, לחץ צבאי והשתלטות על מוסדות המדינה.[9][10]
הערכה היסטורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האימפריה הקוריאנית הייתה ניסיון לשמר את עצמאותה של קוריאה באמצעות חיזוק השלטון המרכזי ומודרניזציה של מוסדות המדינה. הרפורמות קידמו שינויים בתחומי המנהל, התשתיות, החינוך, הקרקעות והצבא, אך היקפן היה מוגבל והן לא הצליחו לבסס יכולת צבאית וכלכלית שתאפשר לקוריאה לעמוד מול הלחץ היפני.
ההערכה המחקרית של רפורמות גוואנגמו אינה אחידה. יש חוקרים המדגישים את שאיפת השלטון הקיסרי לבנות מדינה ריבונית ומודרנית, ואחרים מצביעים על מגבלותיהן המוסדיות, על ריכוז הכוח בידי הקיסר ועל קשיי המימון והביצוע. לכן אין לתאר את התקופה לא כהצלחה מלאה של מודרניזציה ולא ככישלון מוחלט, אלא כניסיון רפורמה שנקטע על רקע התערבות זרה גוברת ואובדן העצמאות.[2][4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Michael J. Seth, A History of Korea: From Antiquity to the Present, Rowman & Littlefield, 2010.
- Kyung Moon Hwang, Past Forward: Essays in Korean History, Anthem Press, 2019, פרק 26: “Great Korean Empire”.
- Hyeon Jong Wang, “Gojong's Reinforcement for Emperor's Power and His Argument for Reform during Daehan Empire Period”, Yoksa Hakbo, גיליון 208, 2010, עמ' 1–34.
- Tae-Jin Lee, “Treaties Leading to Japan’s Annexation of Korea: What Are the Problems?”, Korea Journal, כרך 56, גיליון 4, 2016, עמ' 5–32.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מערכת הממשל של האימפריה הקוריאנית — הארכיון הלאומי של קוריאה.
- רפורמות גוואנגמו — האנציקלופדיה של התרבות הלאומית הקוריאנית.
- נוסח הסכם החסות משנת 1905 — משרד ההיסטוריון, מחלקת המדינה של ארצות הברית.
- נוסח הסכם הסיפוח משנת 1910 — משרד ההיסטוריון, מחלקת המדינה של ארצות הברית.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 대한제국의 행정체계 — מערכת הממשל של האימפריה הקוריאנית, באתר National Archives of Korea (בקוריאנית)
- 1 2 3 4 5 Great Korean Empire
- 1 2 Gojong's Reinforcement for Emperor's Power and His Argument for Reform during Daehan Empire Period (עמ' 1–34), 역사학보 (Yoksa Hakbo) (בקוריאנית)
- 1 2 3 4 5 6 광무개혁 — רפורמות גוואנגמו, באתר 한국민족문화대백과사전 (אנציקלופדיה של התרבות הלאומית הקוריאנית) (בקוריאנית)
- ↑ The Development of Modern Survey and the Characteristics of Survey Drawings in Early Modern Korea (עמ' 187–208) (בקוריאנית)
- ↑ Seth, Michael J. (2010-10-16). A History of Korea: From Antiquity to the Present (באנגלית). Rowman & Littlefield Publishers. ISBN 978-0-7425-6717-7.
- 1 2 3 Michael J. Seth, A History of Korea: From Antiquity to the Present, Rowman & Littlefield, 2010.
- 1 2 Agreement between the Governments of Japan and Korea, November 17, 1905, Office of the Historian, U.S. Department of State
- 1 2 Treaties Leading to Japan’s Annexation of Korea: What Are the Problems? (עמ' 5–32)
- 1 2 Treaty between Japan and Korea, signed August 22, 1910, Office of the Historian, U.S. Department of State