בלב הפרא - ביקורת

גילוי נאות: בין הדברים שאני הכי אוהב בעולם, חוץ מגיימינג וקולנוע, זה כלבים, ולמען האמת אני גם מגדל אחת. כאשר שמעתי שעושים סרט סביב בראד פיט ורועה גרמני חששתי, אך "בלב הפרא" התחיל עם הפיץ׳ הנכון - הוא עוקב אחר 2 שחקנים ראשיים, בראד פיט וכלב נאמן בשם Uber, ולשמחתי הוא אינו כלב ממוחשב. השאלה היא האם גם הסרט מסביב לגימיק מספק את הסחורה.

לוחם על שתיים

רגע לפני שאתחיל את הביקורת, צריך להבהיר כי סרטים על כלבים יכול להוות טריגר לאנשים אם לכלב קורה אסון טרגי. אני לא מתכונן להרוס לכם את סוף הסרט, אך אתם יכולים לסמוך על ג'יימס בלמונט (בראד פיט) שיעשה כל מה שביכולתו להגן עליו.

עלילת "בלב הפרא" היא המסע ההישרדותי של אודין וג'יימס. אין פה הרבה דיאלוגים (חוץ מכמה נביחות ויללות), ואם הגעתם בשביל סיפור מותח, זה לא בדיוק מה שדיוויד אייר מנסה להעביר.

המסע אורך שעה וחצי. במהלכו השניים מנסים להסתגל לתנאים בשטח, האקלים הסוער וחיי הטבע המסוכנים. יש פה רצון אמיתי לגעת ברגש של הצופה, ועבורי זה עבד רק בחלק מהזמן. ישנה סצנה אחת שבעיני ממש "הורסת" את הקו הדרמטי שמציג הסרט. מאמין שכשתגיעו אליה אתם תדעו. באופן כללי ישנם רגעים חסרי היגיון וגם קלישאתיים. סיטואציות שהם סיכוי אחד למיליון.

אבל בסופו של דבר, בפירוק הסרט לגורמים, ניכר שהחיבור האישי בין פיט לכלבו הוא מה שהופך את המסע למספק ומעניין. הדאגה, האכפתיות ולקיחת סיכונים. כל מה שלדעתי מכיר כל בעלים טובים של חיית מחמד - הכל עובר דרך המסך בצורה טובה למדי. למרות שהמסע לא תמיד סוחף, ובעלילה אין הרבה התרחשויות מרתקות, הליבה הרגשית בין האדם לחברו הטוב ביותר עוברת היטב.

אני יכול להבין שעבור מי שאינו מחזיק בחיית מחמד, התהליך הארוך ימדוד את הסבלנות שלכם. זה אינו סרט הישרדות רגיל. אין פה סיפור סוחף שקל לשקוע בו, אך בשבילי, בתור מי שמכיר את הגזע ויודע איך הוא מתנהג, זה סיפור קטן שבהחלט חימם לי את הלב.

לוחם על ארבע

במרכז הפריים נמצא הכלב Uber, במקור כלב חיפוש והצלה. כתוצאה מכך, החיבור בינו לבין פיט עשה קליק מהפריים הראשון בו נפגשו - כיאה לתפקידו בסרט, הוא משדר פחד, שמחה ועצב, מה שממחיש את דמותו בתור כלב פוסט טראומטי.

זה בא לידי ביטוי בפרזנטציה של דייוויד אייר - אודין הוא כלב פצוע, אך השחקן כלב Uber, שיבדיל לחיים ארוכים, לא. המשחק מרשים. וחרף היותו פצוע לכאורה, זה לא הגביל את אודין לציית לפקודות, לתקוף כשצריך ולתת יד לבעליו ככלב מיומן שיכול לבצוע לבצע פעולות מורכבות. בראד פיט משחק דמות הנשענת אף היא על פוסט טראומה מימיו בשירות הקרבי לצד אודין. מבחינת הופעה, הוא ואודין עושים עבודה טובה.

בתחילת שנות ה-2000 פיטר ג'קסון קיבל הזדמנות פז לצלם את שר הטבעות בניו זילנד, אחת המדינות היפות ביותר בעולם. הוא לא הסרט היחיד שעשה זאת, אך ללא ספק הכי אייקוני. ״בלב הפרא״ בוחר גם הוא בלוקיישן משובח - אלסקה, מדינה יפה לא פחות, ומשתמש בנוף הניו-זילנדי כחיקוי מוצלח למדי. הנופים השקטים ומחסירי פעימה, מה שהופך את ההרפתקה להרבה יותר חיה ומרתקת. בין אם אלה יערות צפופים, מפלים או זריחות נוצצות, הסינמטוגרפיה משלימה את היופי הזה באופן אמין ביותר. בקטעי אקשן יש קצת מצלמה רועדת שטיפה הוציאה אותי מהחוויה.

הסרט הוא מכתב אהבה לכלבים הלוחמים, לאלה שנפלו במלחמות ולרבים שנפצעו בזמן הגנה על הבעלים שלהם מפני אויב. זו אינה יצירה שמנסה לחדש את הסנטימנט הערכי של הסרט, אך היא עושה את המוכר לא רע. זו במה לאותם כלבים שבלעדיהם רבים מהלוחמים לא היו פה. קל להזדהות עם הדמויות הללו בהמון רבדים, אפילו שתבנית עלילתית ותסריט היא בגדר המלצה בלבד.